השתלבות חברתית בעבודה

השתלבות חברתית בחברה או הארגון, גם אם עבודתך אינה מוגדרת עבודת צוות ורוב הזמן אתה מצופה לעבוד לבד מול מחשב, היא עדיין חלק בלתי נפרד מתחושת השייכות למקום ויש לה השפעה רבה ולעיתים מכרעת על תחושותיו של העבוד והרצון להגיע לעבודה.


את הבדיקה לגבי אופי העבודה בחברה ניתן להתחיל כבר בשלב הראיונות. כאשר נכנסים למשרדים או ארגון ניתן לחוש באווירה השוררת מסביב. האם העובדים יושבים בשקט מחריש אוזניים, האם בוקעת מוזיקה מאחד המחשבים, האם יש פינת קפה פעילה ומקרר משותף, האם אתה רואה חיוכים ספונטניים של עובדים אחד לשני, האם סביבת העבודה פתוחה או סוגרת על כל עובד?
מגוון אלמנטים אלו יכולים להעיד ולא במקצת על אווירת העבודה בחברה ועל החשיבות שהמקום נותן להשתלבות חברתית.
צריך לזכור שהפן המקצועי הוא סופר חשוב והוא כמובן זה שיכריע האם תתקבל לעבודה, האם תוכל לעמוד בדרישות ולהתפתח בחברה, אבל גם בחברה הכי סוליסטית, שבה כל אחד הוא אדון לעצמו, ואת הדין וחשבון נותנים רק לבוס הגדול, עדיין את ארוחת הצהריים לא נעים לאכול לבד.
מחקרים רבים הראו שאנשים שטוב להם בעבודה מבחינה חברתית ואישית מצליחים יותר גם מבחינה מקצועית.
חברות גדולות לוקחות היום את המחקרים הללו לתשומת ליבן ומנסות לספק סביבת עבודה חברתית שכוללת חדרי צוות עבור ישיבות ועבודה משותפת, שולחנות לארוחות משותפות (כך שהעובדים יקומו ממקומם וירשו לעצמם חצי שעה של התערות חברתית נעימה), פעילויות חברתיות והרמת כוסית בחגים ומועדים, ציון ימי הולדת ועוד. נכון, לפעמים יש תחושה שהדברים נעשים באופן מובנה, אבל צורת עבודה זו בכל זאת מאפשרת יצירת קשרים אישיים בין עובדים שבכל דרך אחרת אולי לא היו נפגשים.
חשבו על הגעה בבוקר לעבודה, הכנת קפה ליד עמית, שיחה קלילה על המשחק של אתמול, על זה שאחד הילדים חולה, על הלחץ מפני פגישה עם משקיע היום... זו אולי שיחה של שתי דקות, אבל היא מקנה ביטחון אישי ותחושה שאם יהיה צורך, יש גב חברתי ותמיכה.
האופציה הנגדית של הגעה למקום, הכנה של קפה וישיבה מול המחשב ו"ישר לעבודה" בלי לעשות שינוי של מוד, בלי להפריד בין הבית לעבודה היא קשה הרבה יותר. במיוחד היא קשה כאשר נדמה שרק אתה חווה אותה וכל היתר כבר מיודדים.

זה לא פשוט להיות חדש. בכל מקום וכמובן בעבודה חדשה להיות הצעיר והלא מוכר זה לא פשוט. הדרך היחידה לשנות את זה היא ליצור בעצמך מצבים חברתיים, לחייך וליזום קשר. זה אומר לשאול בארוחת צהריים האם אפשר להצטרף לשולחן, לספר מעט על עצמך, לחייך קצת יותר, אבל לא להתחנף.
זה אומר שאם יש אירוע משרדי מוטב שתהיה שם גם אם ממש אין לך כוח, חשוב על זה - גם אם לא תיהנה באירוע עצמו לפחות תוכל להיות שותף בשיחות של יום אחרי על "איך היה".
להיות חדש זו תקופה שצריך לעבור, ועם הזמן היא אכן עוברת ותחושת אי הנוחות מתפוגגת.